<h1>הרוקח סימן שי"ג</h1>
<h2>דף יט.</h2>
הרגלים מפסיקין ואינן עולין ראש השנה ויום הכפורים כרגלים שעה אחת ופסח או עצרת הרי כאן י"ד יום וכן לגבי יום הכפורים וכן החג ושמיני שלו הרי כ"א יום וישב אחר החג ט' ימים הרי ל' יום, ודווקא כשישב לפני החג שעה אחת לאבילתו אז יום שמיני חשיב ז' ימים אבל אם קברו בתוך הרגל אין עולה שמיני לז' ימים מאחר שלא בטלו גזירת ז' קודם הרגל שלא התחיל באבילות רק למניין ל' עולה הרגל והוי יום שמיני כיום אחד. וקיימא לן הקובר את מתו אפילו שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזרות ז' ואם קברו ז' ימים קודם הרגל מקצת היום ככולו לבטל ממנו גזירות ל'. חל להיות שלישי ערב הרגל אסור ברחיצה עד הערב ובערב ישפשף בצונן ולא בחמין והוא הדין יום ד' ויום ה' ויום ו' ואמרינן חל שביעי שלו להיות בשבת ערב הרגל מגלח בערב שבת יום ששי כיון דשבת הוא הוי אניס ומגלח כדמשמע בפרק ואלו מגלחין וכן רחיצה וליבון שאינן מגוהצין אם שביעי ערב שבת מותר. ירחץ ערב שבת וילבש בגדים מכובסים בשבת דהלכה כדברי המיקל באבל. קברו בתחילת הרגל מונה ו' אחר הרגל ומלאכתו נעשית ורגל עולה לו. ומקצת היום ככולו בין יום ז' בין יום ל'. קברו ברגל הרגל עולה לו למנין ל' ואינו עולה למנין ז' ויושב ז' ימים אחר הרגל. וה"ג מונה יום טוב האחרון מן ז' ימי אבילותו ומלאכתו נעשית על ידי אחרים וכשמת ברגל אין מראין לו פנים כי אין מראין פנים בי"ט ואחר החג מברין אותו וישב ז' ימי אבילות עם יום האחרון ומונה ל' יום מיום הקבורה ואם נפטר ביום השמיני אז אין שמיני עולה לז' ימים מאחר שלא חל עליו אבילות ורוחץ ברגל לכבוד יום טוב האחרון ומחליף בגדים לבנים שהרי עדיין לא חל עליו אבילות.
<h2>דף כ.</h2>
שמועה קרובה ששמע בתוך ל' יום נוהגת ז' ימים ול'. שמועה רחוקה אחר ל' אינה נוהגת אלא יום אחד אפי' על אביו ועל אמו. ומקצת היום ככולו. שמע שמועה קרובה ברגלים ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד. וכן אם שמע שמועה בשבת שהוא יום ל' ולמחר יום א' רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד. וכן משמע בפ' יש בכור (דף מ"ט) יום ל' כלפניו. יום שמועה רחוקה אין צריך לקרוע.
<h2>דף כ:</h2>
אלו מתאבלין עליהן. אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו בין מאב בין מן האם בין אחותו נשואה בין בתולה. ואשתו. הוסיפו עליהם מדרבנן אבי אביו אבי אמו אם אביו ואם אמו ובן בנו ובת בתו בן אחיו ובת אחיו ובת אחותו ובן אחותו. אשת אחיו וכלתו. ואשת אביו אינו יושב אבילות גמור כי אם בפני האבלים עמהם בבית ולא בחוץ. ואבילות אשתו עמה בבית מתאבל על חמיו ועל חמותו. וכן היא עמו על חמיה ועל חמותה. אבל בנה ובתה מאיש אחר או אחיה או אחותה מוזגת לו כוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו ואינו יכול לכופה לתשמיש המטה. קריע' מעומד דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם. ואם קרע מיושב יש לו לקרוע מעומד כדאמימר.
<h2>דף כא.</h2>
תניא באבל רבתי היא מס' שמחות אבל כל שבעת הימים אסור בעשיית מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתיו. אבל אסור במלאכה דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל. אבל אינו נוהג במועד דכתיב ושמחת בחגך. אבל אסור בתספורת, ראשיכם אל תפרעו מכלל דכולי עלמא אסירי. אבל חייב בעטיפת הראש, מדקאמר רחמנא ליחזקאל לא תעטה מכלל דכולי עלמא אסירי. אבל אסור להניח תפילין מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דכולי עלמא אסירי. אבל אסור בשאילת שלום מדקאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום. אבל אסור בדברי תורה מדקאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום כמו וידום אהרן. אבל אסור בתכבוסת ויאמר אליה התאבלי ולבשי נא בגדי אבל. אבל חייב לקרוע מדקאמר רחמנא ובגדיכם לא תפרומו מכלל דכולי עלמא מיחייב. אבל חייב בכפיית המטה דומיא דוהפכתי יהפכו מטותיכם עליה. אבל אסור בעשיית מלאכה והפכתי חגיכם לאבל דומיא דחג אסור. אבל אסור ברחיצה דכתיב ואל תסוכי שמן וסיכה בכלל רחיצה. אבל אסור בנעילת הסנדל מדקאמר רחמנא ליחזקאל ונעלך תשים ברגליך מכלל דאסור. אבל אסור בתשמיש המטה וינחם דוד את בת שבע ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור. אבל אסור בתספורת. אבל אינו משלח קרבנותיו. אבל אסור בעשיית מלאכה, דברים המותרין בחולו של מועד אסורין בימי אבלו אבל אחרים עושין זיתיו להפכן חביתו לגוף פשתנו לעלות מן המשרה צמרו לעלות מן היורה ומרביצין שדהו. ירושלמי דורכין ענביו זולפין יינו וכל דבר האבד עושין לו. אין שם אלא הוא עושה בצנעה היה ספר לרבים או בלן לרבים ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה. החמרין הגמלין והספנין לא יעשו, היו מושכרין או ממושכנין הרי זה יעשו. שכיר יום אפי' בעירו אפילו בעיר אחרת לא יעשה. מלאכת אחרים בידו לא יעשה, מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בביתם יעשו, אדם חשוב אפ' מושכר ביד אחר לא יעשה. מקבלי קבולת בתוך התחום אסור לעשות אבל חוץ לתחום מותר ואם אדם חשוב האבל לעולם אסור. אבל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה מיכן ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו, ודווקא מתפרנס מצדקה אבל אדם אחר אסור וכן משמע בירושלמי. ואשה טווה בפלך בתוך ביתה. אבל אסור בתספורת אבל תכפוהו אבליו והכביד מיקל בתער ולא במספרים. ומכבס כסותו במים לא בנתר ולא בחול. אבל מותר לגלח ציפורניו בין ביד בין ברגל בסכין ולא במספרים. וכן שפה המעכבת מותר לגלח מזוית לזוית. גזירת שבעה אסור במלאכה רחיצה סיכה נעילת סנדל תשמיש המטה (וכפיית המטה) ותכבוסת וקריאת התורה. גזירת שלשים גלוח גיהוץ שאילת שלום ולילך לבית המשתה. אבל אסור בתפילין בסכה בפ' הישן (דף כ"ה) הני מילי ביום ראשון וקיימא לן כרבי דאמר אבל שני ימים אסור להניח תפילין משני ושני בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות חולץ, אבל מיום שלישי ואילך אינו חולץ אבל חייב בטלית ובסוכה ובכל המצות אפי' ביום ראשון, ומנהג שאין מתעטפין ויש מתעטף בשבת. ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ואם רבים צריכין לו מותר לו לדרוש ובלבד שלא יעמיד מתורגמן.
<h2>דף כא:</h2>
אבל ג' ימים הראשונים אינו יוצא מפתח ביתו ואינו הולך לבית האבל מיכן ואילך יושב במקום המתנחמים ולא אצל המנחמים כי אם אצל האבלי'. במס' שמחות ביום ג' ילך לבית הקברות. אבל ג' ימים הראשונים אין שואלין בשלומו ולא שואל בשלום אחרים נתנו לו שלום שלא ידעו שהוא אבל אומר אבל אני. מג' עד ז' משיב שלום ואינו שואל. מז' עד ל' שואל בשלום אחרים ואינן שואלים בשלומו. מן ל' ואילך אחרים שואלים בשלומו, על אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו עד י"ב חדש אבל הוא שואל בשלום אחרים מז' ואילך. אבל אפי' בא ממקום קרוב מונה עמהם כשיש גדול הבית בבית והוא שבא ומצא אצלו מנחמים, אבל בא ביום ז' לאחר שהלכו המנחמים מונה לעצמו ז' ימים. אבל לא מצא גדול הבית אפי' בא בג' ימים הראשונים מונה ז' לעצמו.
<h2>דף כב.</h2>
על כל המתים מדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו הרי זה מגונה, אבל ע"ש ועיו"ט או הגשמים מזלפין על מטתו הרי זה משובח. על כל המתים רצה ממעט בעסקו רצה אין ממעט ועושין אחרים, על אביו ועל אמו ימעט. ירושלמי על כל המתים אסור לסחורה עד ל' יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו. על כל המתים אסור לילך לסעודה עד ל' יום על אביו ועל אמו עד י"ב חדש, ואם היתה חבורת מצוה או קדוש החדש מותר. על כל המתים מגלח אחר ל' ועל אביו ואמו עד שיגערו בו חביריו. ירושלמי כל דבר שתלוי בז' ול' הרגל מפסיק ברם הכא עד שישליח פרע ויגערו בו חביריו. על כל המתים נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש. וקיימא לן אין נכנס לשמחת מריעות להתחיל הסעודה עד ל' יום אבל לפרוע לו סעודתו לאחר ז' על אביו ואמו שניהן אסורין עד י"ב חדש. כן אסור ליכנס לסעודת אירוסין ונשואין כל שכן לשחוק אבל יכנס לשמוע ברכת נשואין.
<h2>דף כב:</h2>
על כל המתים כולם קורע טפח דכ' ויחזק בבגדיו ויקרעם אין אחיזה פחותה מטפח, וקורע רק העליון. שולל לאחר ז' תופר לכאן ולכאן, ומאחה לאחר ל' יום. על אביו ועל אמו קורע את כולם בין כתונת בין פליצון בין חלוק עד שיגלה את לבו ושולל לאחר ל' יום ואינו מאחה לעולם, והאשה קורעת את התחתון ומחזרת את הקרע לאחוריה וחוזרת וקורעת העליון והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה. על כל המתים קורע אפי' בכלי ועל אביו ועל אמו ביד. על כל המתים קורע מבפנים פי' בצנעה על אביו ועל אמו בפרהסיא. אין קריעה אלא בשעת חימום ועל חכם בשומעו או בהספדו, וכן על אדם כשר או על כל אדם בשעת יציאת הנפש. מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו חלוק בתוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע, על אביו ועל אמו בתוך ל' קורע. כל ז' קרעו לפניו, בא לחלוף בגדים שאינם מכובסים מחליף וקורע. בשבת קורעו לאחריו אם בא להחליף אינו קורע, והא דמחליף וקורע על אביו ועל אמו דווקא העליון ולא התחתון, ומאחה לאחר ל' יום. וקיימא לן תחילת קריעה טפח ותוספת כל שהו. על קרע אביו ואמו אין מוסיפין אך מרחיק ג' אצבעות מן הצואר וקורע. הקורע מתוך השלל מתוך המלל לא יצא כי אם בקריעה מן האחוי. וקורע ממלבושו הטוב, ירושלמי בשילהי מועד קטן ר' יוחנן כד שמע דר' חנינא דמך אייתי מניה טבייה ובזען. בפ' בת' דנדרים קרע וחזרה בו נשמה אם לאלתר מת בתוך כדי דיבור אינו צריך לקרוע ואם לאו קורע שנית. על חכם שמת קורע וחולץ כתיפיו מימין על אב ב"ד משמאל על נשיא מיכן ומיכן. פר"ח חלוצי כתף מוציא ידו מתחת לקרע ונמצא כתיפו חלוצה מן הכתף. שמועה רחוקה אין לקרוע ויש פוסקין קורע.
חכם שמת בית מדרשו בטל. אב ב"ד שמת בתי מדרשות שבעירו בטלין ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן היושבין בצפון יושבין בדרום ושבדרום בצפון. נשיא שמת כל בתי מדרשות בטילין והכל יושבין ודווין. האבל משנה את מקומו אבל בשבת ראשונה אסור לצאת מפתח ביתו שנייה יוצא ואינו יושב במקומו שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הרי הוא ככל אדם. אבל בג' ימים הראשונים אם יש מת בעיר אינו הולך לבית הקברות מיום ד' ואילך הולך או למול נער אם מוהל הוא מג' ימים ואילך הולך למול לבית הכנסת.
<h2>דף כג.</h2>
אבל כל ל' יום על בנו או בתו או אחיו או אחותו לא יקח אשה בתוך ל' יום או לעשות סעודת נשואין בתוך ל' יום וכן משמע במסכת שמחות. מתה אשתו אסור ליקח אחרת עד שיעברו שני רגלים וברגל שלישי מותר, ואם אין לו בנים או יש לו בנים קטנים נושא אחרת מיד ולא יבא עליה עד לאחר ל' יום מאבלותו כדאמר גבי יוסף הכהן. וביבמות פ' החולץ (מ"ג ע"ב) חוץ מן האלמנה מפני האיבול ל' יום, ירושלמי (שם סוף הי"א) הדא בנשים אבל באנשים ג' רגלים כשיש לו מי ישמשנו אבל אין לו מי ישמשנו מותר מיד, כשיש לו בנים, אבל אין לו בנים מותר מיד, והני מילי דהוו קטנים כרבי טרפון שמתה אשתו בבית הקברות אמר לאחותה לכי וגדלי בני אחותך כנסה ולא הכירה עד ל' יום. ירושלמי בשילהי פ' א' דכתובות שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שלא יקדמנו אחר.
ל' יום לגיהוץ במסכת שמחות אסור ללבוש כלים מגוהצים אבל מותר להוליך כלים לגהץ בתוך ל' יום. לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד ואסרו בגדים של צמר אבל של פשתן אין בהם משום גהוץ. מותר בפונדא ובפסיקיא ובאמפיליא ובכובע של ראש. וכך המסקנא לבנים ישנים או חדשים צבועים מותרין של צמר אבל של פשתן אין בו משום גיהוץ. כיבוס אסור ז' ימים, אבל נהגו שאין לובשין מכובסים עד ל' יום.
<h2>דף כג:</h2>
בברכות בפ' מי שמתו (דף י"ז) אסור לאכול בשר ולשתות יין כל זמן שמוטל עליו לקוברו. אבל בשבת מיסב כדרכו ואוכל בשר ושותה יין וחייב בכל המצות אך אסור בתשמיש המטה דאמר ר"י דברים של צנעה נוהג הילכך האבל בשבת אסור בעטיפת שפה ובתשמיש המטה ובהושטת אצבעו בחמין ואסור בנעילת הסנדל בביתו ואסור ללבוש בגדים לבנים בתוך ז' דיש בני אדם שאינם אבלים ואינם לובשים לבנים וכן כל הני דשאר בני אדם נוהגים כמו כן. ואנפילאות שקורין יילצונ"ש של בגד מותר ללבוש דלא אסרו אלא איסור מנעל ונעלך תשים ברגליך, וקצת ראיה (בפ"ק) [בירושלמי פ"ח] דיומא אית תנא דתניא יוצאין באנפיליא ואוקמינא בשל בגד ואית דתני אין יוצאין ואוקמינא בשל עור. ואסור כל ז' ללבוש בגדים לבנים. ובה"ג פשיט ופוסק מי שבאתה לו שמועה בשבת עולה השבת למנין וקורע באחד בשבת ומברכין לו ברכת אבלים. וכיון דקא מברכין ברכת אבלים בי עשרה לאו דברים של צנעה הוא. מת בחול בעוד מתו מוטל לפניו אסור לאכול בשר ולשתות יין כל זמן שמוטל עליו לקוברו.
בפ' א' דברכות אין אומר בפני המת אלא דבריו של מת, וכשמספידו יראה שלא יאמר שקר עליו כדאמר בברכות בפרק הרואה א"ר שמעון כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנים ומן העונין אחריהם. בפרק ב' דכתובות מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה כשאין לו כל צרכו תריסר אלפי גברי, והני מילי לדקרי ותני אבל לדמתני לית ליה שיעורא.
מנהג ישראל שעוסקין במת להרחיצו ולהלבישו וכשמוציאין אותו במטה נושא אותו ומחליפין ונושאין כל אחד חלקו והחי יתן אל לבו דיספד יספדוני' ודיקבר יקברוניה דידל ידלוניה.
ירושלמי בפר' אלו מגלחין מי שמתו מוטל לפניו אוכל ושותה בחדר אחר ואם אין לו חדר אחר הופך פניו לכותל ואינו מיסב צורכו ואינו אוכל בשר ושותה יין ואם בירך אין עונין אחריו אמן אחרים מברכין אין עונין אחריהם אמן, בד"א בחול אבל בשבת מיסב ואוכל וכו' כדאיתא בפרק ג' דברכות. ירושלמי פ' א' דשבת ישב לגלח ואמרו לו מת אבא הרי זה ישלים את ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח. בירושלמי במ"ק ובפרק בתרא דנדרים קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר פי' לאלתר אין צריך לקרוע אם לאחר זמן חייב לקרוע, כמה על אתר כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי. בסתימת הגולל חל עליו אבילות ההולכים עם המת לקוברו, אבל הנשארים בעיר כשהופכים פניהם מן המת כדאמר רבא לבני מחוזא.
<h2>דף כד.</h2>
אבל חייב בעטיפת הראש כמו עתה מושכין הכובע לפני העינים כל שבעה, ובשבת בצנעה ולא בפרהסיא השבת עולה ואינה מפסקת דברים של צנעה נוהג בשבת כרב יוסף דפריס סודרא בביתיה ברישי' וכן א"ר יוחנן דברים של צנעה נוהג בין בשבת בין ברגל. בפרק א' דכתובות (דף ד') כל אותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן הרי אם קברו ברגל אין לו לשמש כי דברים של צנעה נוהג, וכן מחזיר הקרע לאחריו בשבת, ולא ילבש בגדים לבנים בשבת, אבל דברים שבצנעה נוהג לזקוף מטתו וקריעת הבגד.
<h2>דף כה.</h2>
אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת המתאבלין עליו. ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא ולא בקנון אלא בסלין. ואין אומרי' ברכת אבלים במועד. אבל עומדים בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.
חכם שמת הכל קרוביו וקורעין עליו וחולצין כתף ומברין עליו. אדם כשר שמת חייבין לקרוע עליו ולבכותו ולהתאבל עליו ויומחלו לבוכה עונותיו. ריק שמת מי שעומד עליו בשעת יציאת הנפש חייב לקרוע.
ארון העובר ממקום למקום והגוף קיים עומדין עליו בשורה ואומר עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. ואם אין שלדו קיימת פי' אין גופו קיים אין עושין כלום.
מי שקבל מחכם אפילו דבר אחד מן התורה חייב הוא לקרוע כדמשמע בפ' אלו מציאות (דף ל"ג) תלמידי חכמים שבבבל קורעין זה על זה. אין משנין ממטה למטה. ולא ישלשל המת דרך גגין אלא מוציאו דרך הפתח וכבודו במטה ראשונה. רבו שלמדו חכמה שמת יושב עליו יום אחד או שעה אחת אבילות.
<h2>דף כו.</h2>
אלו קרעים שאין מתאחים לעולם. הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה. ועל נשיא ועל אב בית דין. ועל שמועות רעות. ועל ברכת השם. ועל ספר תורה שנשרף. ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים. וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלים ועל שמועות רעות ברוב צבור. ירוש' משרבו הגודפי' פסקו מליקרע. ס"ת שלקחה גוי בחזקה ושרפה קורע על הגויל ועל הכתב. וכולם רשאין לשוללן ולמוללן ולעשותן כמין סולמות ולא כאיחוי אלכסנדריא. ירושלמי אמר ר' אחא כל שאין מקומו ניכר רשאי להופכו למטה ולאחותו. תחילת קריעה טפח ומוסיפים כל שהוא. עד היכן קורע, פי' הוסיף כל שהוא ושמע שמת לו מת קורע בתוספת עד כמה הולך ומוסיף עד טיבורו, הגיע לטיבורו מרחיק ג' אצבעות וקורע, נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו וקורע נתמלא מלמעלה הופכו מלמטה. מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו מת בנו מתה בתו על כולם קורע אחת על אביו ואמו קורע קרע אחד שאינו בתוספת. אמרו לו מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליו העליון מתאחה ולא התחתון. כל ל' יום קורע טפח לאחר ל' מוסיף כל שהוא. האומר לחברו השאילני חלוקך אלך לבקר אבי שהוא חולה ומצאו מת קורע ומחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו שהוא חולה לא יגע בו. חולה שמת לו מת אין מקרעין לו ומשתקין הנשים לפניו. קורעין לקטן מפני עגמת נפש. קורע על חמיו ועל חמותו מפני כבודו. אבל לא יניח תינוק בחיקו פן יביאנו לידי שחוק.
<h2>דף כז.</h2>
כופין המטות משיסתם הגולל וזוקף ערב שבת מן המנחה ולמעלה. וחוזר וכופה אותה אפילו אין לו לישב אלא יום אחד. וכופה כל המטות לבד מן המטה המיוחדת לכלים. מטה שיש לה נקליטין זוקפה ודיו. ישן על גבי קרקע בלא כרים וכסתות לא יצא עד שיכפה המטה וישן עליה. מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות. מברין על מטות זקופות ומוליכין בסלי נצרים ומשקין בזכוכית צבועה. משוחרר או משוחררת שמת ויש לו בן או בת ונשתחררו אין יושב עליהם אבלות. במסכת שמחות ובפ"ג דברכות אין מניחין את התיב' ברחוב מפני שמרגילות בהספד ולא של נשים לעולם.
<h2>דף כז:</h2>
בפ' אלו מגלחין אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול משלו פי' אפי' אוכל כמה פעמים ביום ראשון אסור לאכול משלו. בפרק א' דבבא בתרא משמע מברין אותו ביצים או עדשים. מנהג לאכול ביצים מבושלין היטב שאין להם פה, והגדול בוצע המוציא ולא האבל מדכת' פרשה ציון בידיה ואין מנחם לה מכלל שהמנחם פורש. וכשמברכין ברכת המזון בשעת הבראתו אין אבלים מן המנין כדאמר בפרק א' דכתובות (דף ח') לאחר אכילתן מברכין נברך מנחם אבילים שאכלנו משלו ובטובו וכו' ברכת הזן נודה לך רחם תתברך חי לעד וכו' ועד וכל טוב, ואומר אל אמת דיין אמת שופט בצדק שליט במעשיו שאנחנו עמו ועבדיו ובכל זאת אנו חייבין להודות לו ולברכו גודר פרצות ישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת לחיים ולשלום. ואומרי' המנחמים בורא פרי הגפן ולא ישתו אחר האבל מכוסו כי אם מכוס אחר ונותנין לו יין דנותנין שכר לאובד ויין למרי נפש.
אשה שמת בעלה אין נכרי שולח לה כוס יין משום פריצותא. בפ' אלו מגלחין אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא ולא בקנון ולא בסלים אלא מוליכים בסלי נצרים. ומשקין בזכוכית צבועה או בכוסות.
אמר רב יהודה אמר רב מת בעיר אסורין כל בני העיר בעשיית מלאכה ואם חלקו עצמן לחבורות מותרין.
